פסק-דין בתיק ת"א 1100-06

1.         בפניי תובענה אשר הוגשה על ידי ס.ד. (להלן: " התובע 1" או " סרגיי") ועל ידי נ.ד. (להלן: " התובע 2" או " הקטין") כנגד מדינת ישראל.

העובדות הצריכות לענין

2.         בתאריך 23.6.03 הוזעקה מד"א לדירת התובעים עקב פציעתה של א.נ. (להלן: " המנוחה") - רעיית התובע 1 ואמו של הקטין - כתוצאה מירי אקדח.

למרבה הצער, עם הגעת אנשי מד"א לדירה לא נותר להם, אלא לקבוע את מותה של המנוחה, והם אלו אשר הזעיקו את משטרת ישראל לזירת האירוע.

משטרת ישראל החלה בחקירת האירוע ועצרה את התובע 1 כחשוד ברצח המנוחה.

בתאריך 6.7.03 הוגש כנגד התובע 1 כתב אישום המייחס לו עבירת רצח, על פי סע' 300(א)(2) לחוק העונשין, תשכ"ז-1967 (להלן: " חוק העונשין") וכן הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים.

 בתאריך 3.8.03 קבע בית המשפט (כב' השופטת ד. קרת), כי בממצאים שהוצגו בפניו " יש כדי להקים תשתית ראייתית לכאורית לעבירה בה מואשם המשיב. עם זאת, נחלשות ראיות אלו במידה משמעותית כתוצאה מחומר חקירה נוסף המוצג בפניי..." ועל כן הורתה על שחרורו של התובע 1 בתנאים שפורטו בהחלטתה.

התובע 1 לא עמד בתנאים האמורים, ומשכך נעצר, ובעקבות ערר שהגיש לבית המשפט העליון, הסכימה פרקליטות המדינה להתנות את שחרורו בערבויות כספיות בלבד, ולאחר שעמד בתנאים אלו, שוחרר ממעצרו, זאת לאחר 65 ימי מעצר.

לאחר ניהול הליכים אלו, שבה הפרקליטות ובחנה פעם נוספת את חומר הראיות בתיק, ובאה לכלל החלטה לשנות את סעיף האישום מרצח להריגה " זאת בהעדר ראייה ישירה לביצוע הירי על ידי הנאשם" (סע' 64 לסיכומי הנתבעת), או אז הועבר התיק ממותב תלתא לדן יחיד.

לאחר שמיעת הראיות בתיק (ע"י כב' השופט א. שהם), זוכה התובע 1 ביום 23.2.05 מהעבירות שיוחסו לו, לרבות עבירת ההריגה.

לאחר זיכויו של התובע 1, הוא הגיש בקשה לתשלום פיצויים בהתאם לסע' 80 לחוק העונשין ולאחר דיון בבקשתו הוא זכה בפיצוי בסך 18,106 ש"ח, לאחר, שבית המשפט (כב' השופט א. שהם) קבע " לאחר שהפכתי בדבר הגעתי למסקנה ברורה, כי חומר החקירה לא הצביע על אפשרות סבירה של הרשעה צפויה בעבירת הרצח" וכן " ניתן להסיק, כי לא היו בידי התביעה ראיות לכאורה שיש בהן כדי להוכיח, כי הירי בוצע על ידי המבקש. המסקנה היא, כי לא הייתה אפשרות ממשית להוכיח את היסוד הפיזי שבעבירת הרצח. כמו כן לא היו בידי התביעה ראיות מספיקות להוכחת קיומה של המחשבה הפלילית (כוונת קטילה) הנדרשת להרשעה בעבירת רצח... לסיכום הנני קובע, כי הוכחו בעניינו של המבקש היסודות הדרושים לביסוס הטענה, כי 'לא היה יסוד לאשמה' בעבירת הרצח, וכי לא היה מקום להעמידו לדין באשמה זו".

3.         נוכח מעצרו והעמדתו לדין של התובע 1, נולד צורך דחוף במציאת פתרון מגורים לקטין, שהיה כבן 5 שנים במועד פטירתה הטראגית של אמו, ובעצה אחת עם התובע 1 הועבר הקטין לבית סביו - הורי אמו המנוחה.

התובעים טוענים, כי בעת העברת הקטין למשמורת סביו, התעלמו רשויות הרווחה " מהעובדה שבביתה של הסבתא מתגורר בנה, מר רומן גונטמכר, עבריין מורשע ומשתמש כרוני בסמים" (סע' 10 לכתב התביעה המתוקן), וכי " בדיעבד נסתבר, כי מר גונטמכר נהג להתעלל בתובע מס' 2, קטין חסר ישע, באלימות קשה, ובין היתר נהג להכותו, לכבות עליו סיגריות ולצרוך לידו סמים באופן תדיר..." (סע' 11 לכתב התביעה המתוקן).

כתוצאה מההתעללות הנטענת נפגע התובע 2 - הקטין " קשה ביותר... וכי הוסבו לו נזקים נפשיים קשים ביותר, וכי הוא סובל מבעיות התנהגות קשות" (סע' 12 לכתב התביעה).

4.         התובע 1 טוען, כי כתוצאה ממעצרו, ניהול המשפט כנגדו, והמסע התקשורתי שנוהל כנגדו ביוזמת המשטרה, הוא " איבד את מקור פרנסתו ואת יכולתו להתפרנס כלל. כמו כן שרוי התובע במצב נפשי קשה ביותר ורק חוסר יכולתו הכלכלית מונע ממנו לקבל טיפול נפשי והגשת חוות דעת רפואית כדין" (סע' 19 לכתב התביעה המתוקן).

5.         בהמשך להגשת התובענה הגישו התובעים בקשה למתן פטור מהגשת חוות דעת רפואיות, וכן ביקשו מינוי מומחה מטעם בית המשפט.

בהחלטתי מיום 3.6.08 פטרתי את הקטין מהגשת חוות דעת רפואית, ומיניתי מומחה רפואי בתחום הנפשי לצורך קביעת מצבו הנפשי של הקטין.

באותה החלטה דחיתי את בקשתו של התובע 1 לפוטרו מהגשת חוות דעת רפואית, וממילא לא נעניתי לבקשתו למינוי מומחה מטעם בית המשפט, על מנת שיחווה דעתו באשר למצבו הנפשי.

יובהר, כי התובע 1 לא המציא חוות דעת רפואית, וכבר עתה הנני קובעת, כי כל טענותיו המתייחסות לקיומו של נזק נפשי לכאורי כתוצאה מהאירועים נשוא כתב התביעה נדחות בזאת.